יחסי ונצואלה–ישראל
| יחסי ונצואלה–ישראל | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| ונצואלה | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 912,050 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 28,443,019 | 10,009,800 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 482,359 | 509,901 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 16,959 | 50,940 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי ונצואלה–ישראל מתייחסים ליחסים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית של ונצואלה. היחסים בין שתי המדינות עברו עליות ומורדות לאורך השנים, כאשר לאחר שנים ארוכות של קשרים פוליטיים ומסחריים, אשר החלו עוד בשנת 1947 במסגרת תמיכתה של ונצואלה בתוכנית החלוקה של האו"ם, הכריזה ונצואלה בראשית ינואר 2009, ביוזמת נשיא המדינה, הוגו צ'אווס, על ניתוק הקשרים בין המדינות, וזאת במסגרת מדיניותו האנטי-אימפריאליסטית של צ'אווס, אשר נחשב כמתנגד חריף למדיניותה של ארצות הברית ולתמיכתה של זו בישראל, ועל רקע מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ונצואלה, בדומה למדינות דרום אמריקאיות נוספות, תמכה בתוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, על חלוקת המנדט הבריטי למדינה יהודית וערבית, והצביעה בעד קבלתה יחד עם 32 מדינות אחרות.
הנציגות הוונצואלית בישראל נפתחה בשנת 1958 בתקופה בה רנה דה סולה היה שר החוץ. נציגה הראשון של המדינה בישראל, רומלו אראוחו, הגיע בשנת 1959 והתמקם במלון המלך דוד בירושלים. שנה לאחר מכן נקבעה הנציגות בשכונת קטמון בעיר, בה שהתה עד שנת 1980. ב-1962 שודרגו הקשרים בין המדינות והוחלפו שגרירים רשמיים. בין 1963–1967 שימש אלישיב בן חורין כשגריר ישראל במדינה.
במהלך 1960-1964 וינסנטה גרבאסי שימש כנציג ושגריר ונצואלה בישראל, פדרו אברו בין 1964-1969 ונפוליאון גימנז ב-1969. לאחר תחילת מלחמת ששת הימים בשנת 1967, רבים מיהודי ונצואלה עלו לישראל עבור תמיכה במאבק במדינות ערב[2]. בשנת 1980, כאשר ונצואלה ומדינות נוספות בחרו להעביר את השגרירויות שלהן אל מחוץ לירושלים, עקב לחץ בינלאומי שכלל בין היתר את העברת החלטה 478 של מועצת הביטחון של האו"ם, לואיס לה קורטה שימש כשגריר המדינה בישראל.
שר החוץ הישראלי, שמעון פרס, ביקר בבירה קראקס בינואר 1995, בתקופת הממשל השני של הנשיא רפאל קלדרה, עבור "חיזוק הקשרים עם מדינות ידידותיות, והעמקת שיתוף הפעולה בתחומים של תועלת הדדית". שר החוץ של ונצואלה ציין באותה עת שקבלת הפנים שניתנה לשר החוץ פרס הייתה "חסרת תקדים". מילוש אלקלעי שימש כשגריר ונצואלה בישראל בשנים 1992-1995.
הידרדרות היחסים בתקופת כהונתו של הנשיא הוגו צ'אווס
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת כהונתו של הוגו צ'אווס כנשיא ונצואלה, ב-2 בפברואר 1999, סימנה נקודת מפנה ביחסי שתי המדינות, והביאה להתדרדרות ניכרת. צ'אווס, אשר נודע לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו כמתנגד חריף ומושבע למדיניות החוץ של ארצות הברית, ולמה שכינה "האימפריאליזם האמריקני"[3], יצר קשרים קרובים עם אישים וגופים הנחשבים עוינים לארצות הברית ולישראל, ביניהם בין היתר מחמוד אחמדינז'אד, נשיא איראן בין השנים 2005-2013. כמו כן, עוד מימיה הראשונים של כהונתו כנשיא, צ'אווס ביקש לחזק את קשריה של מדינתו עם גורמים שונים בעולם הערבי והמוסלמי, ביניהם איראן וסוריה, וזאת על חשבון הקשרים עם מדינת ישראל.
ההתנגדות החריפה לפעולותיה של מדינת ישראל, ובפרט על רקע אירועי האינתיפאדה השנייה ומבצעי צה"ל ברצועת עזה, הובילו את צ'אווס לנקוט גישה ביקורתית יותר ויותר כלפי מדיניותה של ישראל, וכלפי מדינת ישראל עצמה. הצהרותיו הפומביות בגנות ישראל, אשר בין היתר השוו את פעולותיה של ישראל למול הפלסטינים לפעולותיו של המשטר הנאצי, וכן הידוק היחסים בין ונצואלה לאיראן, גרמו לרבים בוונצואלה ומחוצה לה להאשים את צ'אווס באנטישמיות. עם זאת, צ'אווס עצמו הצהיר מספר פעמים כי התנגדותו למדיניותה של ישראל מבוססת על פעולתה של זו "כנגד העם הפלסטיני", ואין לה שום קשר לאנטישמיות או לדעה קדומה אחרת. צ'אווס אף הצהיר על כוונתו להילחם בגילויי האנטישמיות בוונצואלה, אשר מספרם עלה בתקופה ניכרת בתקופת שלטונו[4], וזאת בנוסף לפגיעה קשה במצבה של הקהילה היהודית במדינה, אשר בין השנים 2000-2010 קטנה במחצית, ומצבה הפוליטי והכלכלי הורע במידה ניכרת[5][6].
דימה חטיב מטעם רשת השידור אל-ג'זירה דיווח כי צ'אווס היה מנהיג המדינה הראשון שגינה את ישראל בחריפות על פעולותיה במלחמת לבנון השנייה, אף לפני כל מדינה ערבית או מוסלמית[7]. ב-3 באוגוסט 2006 הורה צ'אווס כמחאה לממונה על היחסים של ונצואלה לישראל לחזור מתל אביב לקראקס[8]. ב-25 באוגוסט דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס כי צ'אווס קרא למנהיגים ישראלים לעמוד בפני משפט על רקע פעולות ישראל בעימות בלבנון. בשיחה מביקורו בבייג'ינג אמר צ'אווס כי ישראל "עשתה משהו דומה או, אולי גרוע מכך, מי יודע, ממה שעשו הנאצים. זה פשיזם"[9]. באותו החודש, במהלך ביקורו בסוריה, דיווח העיתון הוונצואלי, אל יוניברסל, כי ממשלות סוריה וונצואלה "דורשות מישראל לסגת מרמת הגולן"[10]. בהמשך הגיבה ממשלת ישראל בהחזרת שגריר ישראל מוונצואלה[11].
בשנת 2008, במהלך המשבר הדיפלומטי בין קולומביה לאקוודור (אנ'), בעקבות פלישת הצבא הקולומביאני לשטח אקוודור מעבר ליובל פוטומאיו ב-1 במרץ, אמר צ'אווס כי "ממשלת קולומביה הפכה לישראל של אמריקה הלטינית" וחזר על ביקורתו על התקפות צה"ל כנגד חמושים פלסטינים[12]. דבריו זכו לביקורות שליליות מצד שגריר ישראל בארגנטינה, רפאל אלדד[13].
היחסים בין המדינות הגיעו לשפל בעקבות מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה בתחילת שנת 2009. צ'אווס הגדיר את פעולותיה של ישראל כלפי תושבי הרצועה כ-"שואה" ו-"הפרה של החוק הבינלאומי" והצהיר כי ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט ונשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש "יישפטו בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג"[14]. בעקבות הצהרותיו הוכרז על גירושו של שגריר ישראל בוונצואלה, שלמה כהן, יחד עם כל סגל השגרירות. כמו כן קרא צ'אווס להעמדתו לדין של נשיא ישראל שמעון פרס בפני בית הדין באשמת פשעים כנגד האנושות[15]. בתגובה לדברים ולגירוש השגריר הישראלי, גירשה גם ישראל את שגריר ונצואלה בישראל[16]. ב-14 בינואר נותקו היחסים בין שתי המדינות על ידי צ'אווס.
בעצרת שהתקיימה ביוני 2010 טען צ'אווס בנאום כי "ישראל מממנת את האופוזיציה בוונצואלה. יש אפילו קבוצות של מחבלים ישראלים, מהמוסד, שרודפים אחרי ומנסים להרוג אותי". בתגובה, מנכ"ל הוועד היהודי-אמריקאי (AJC), דייוויד האריס, הצהיר כי: "ההאשמות חסרות הבסיס הללו של הנשיא צ'אווס מסוכנות לחלוטין ומשמשות אותו כדי לחזק את מעמדו הפוליטי שלו". באותו נאום, צ'אווס כינה את ישראל "מדינה טרוריסטית ורצחנית"[17][18][19], וקילל אותה באומרו: "אני מנצל הזדמנות זו כדי לגנות שוב מעומק נשמתי ומקרבי את מדינת ישראל, ארורה, מדינת ישראל! מחבלים ומתנקשים ארורים!". במהלך ביקורו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד בוונצואלה באותו החודש, הצהיר צ'אווס כי "יום אחד תועמד מדינת ישראל במקומה"[20].
חרף ניסיונות לשיקום היחסים בשנים הבאות, ונצואלה נותרה מתנגדת מושבעת למדיניותה של ישראל, ותמכה בהקמתה של מדינת פלסטין[21]. לניתוק היחסים בין שתי המדינות הייתה השפעה ניכרת על היקף הסחר בין השתיים, כאשר בין השנים 2007-2008 היקף הייבוא מוונצואלה לישראל ירד ביחס של כ-82%, והיקף היצוא ירד בכ-43% באותה התקופה[22]. ב-13 במאי 2012 השתתף ראש עיריית קראקס, אנטוניו לדסמה, בכנס ראשי ערים של בירות ממדינות שונות בירושלים ואמר בראיון לעיתון ידיעות אחרונות כי היחסים בין ארצו לישראל "יוכלו להשתקם לאחר שצ'אווס יעזוב את תפקידו"[23]. עם זאת, גם מותו של צ'אווס ב-5 במרץ 2013 לא הביא במשך מספר שנים להתחממות היחסים בין שתי המדינות.
כהונת ניקולאס מדורו והתחממות היחסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2017 הכריז נשיא ונצואלה החדש, ניקולאס מדורו, על רצון לכונן מחדש יחסים עם ישראל בעקבות פגישה עם הרב הספרדי הראשי של ונצואלה, אייזיק כהן[24][25]. עם זאת, נכון לשנת 2022 לא חודשו היחסים בין המדינות.
במרץ 2017, לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לניקרגואה, החל משא ומתן על השבת היחסים בין ישראל וונצואלה. שרת החוץ של ונצואלה, דלסי רודריגז, נפגשה עם מנהיגי הקהילה היהודית במדינה והצהירה על התוכניות לשקם את היחסים עם ישראל. לאחר דיווחים רבים בעיתונות, הודיע משרד החוץ הישראלי כי היחסים בין שתי המדינות לא ישוחזרו כעת, אם כי המשרד עצמו "לא יתנגד להתפתחות כזו של אירועים, אם ההזדמנות והתנאים הנוחים לכך יתקיימו"[26].
באוקטובר 2018 הגיעה לירושלים משלחת של אזרחי ונצואלה, כולל פקידי ממשל, אנשי עסקים וכן מנהיגים קתולים. מטרת הביקור הייתה "להתנצל בפני היהודים ולבקש מהם להסיר את הקללה שנפלה על ארצם" לאחר שהוגו צ'אווס קילל את ישראל בשנת 2010[27]. כדי להסיר את הקללה, פנתה המשלחת לרב הירושלמי דניאל ביטון, שהחזיק בקשרים טובים עם צ'אווס בשנים הראשונות של נשיאותו[28].
ב-27 בינואר 2019 הכיר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנשיא האספה הלאומית של ונצואלה, חואן גואידו, כנשיאה בפועל של המדינה[29], בעקבות המשבר הנשיאותי שהחל בוונצואלה מאז ההליך והתוצאות של הבחירות לנשיאות ב-20 במאי 2018 בין מדורו וגואידו שהובילו לביקורות בינלאומיות רחבות על אמינותן (אנ'). גואידו הודה לנתניהו על תמיכתו והבטיח לשקול את החזרת השגרירים בין שתי המדינות[30]. באוגוסט 2019, מינה גואידו את הרב פנחס ברנר לשגרירה החדש של ונצואלה בישראל על אף אי קיומם של יחסים דיפלומטיים רשמיים בין שתי המדינות[31].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 147–149.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברק רביד, ונצואלה הודיעה על ניתוק יחסיה עם ישראל, באתר הארץ, 6 בינואר 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ברק רביד, ונצואלה הודיעה על ניתוק יחסיה עם ישראל, באתר הארץ, 6 בינואר 2009
- ^ Venezuela Virtual Jewish History Tour, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ AP, צ'אבס: "ישראל היא זרוע רצחנית של האימפריה היאנקית", באתר nana10, 26 בנובמבר 2009
- ^ עוזי ברוך, אנטישמיות גם בונצואלה, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2009
- ^ שלמה שמיר, הוגו צ'אווס מתקרב ליהדות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008
- ^ שלמה פפירבלט, יהודי ונצואלה דורשים פגישה דחופה עם הוגו צ'אווס, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2010
- ^ Aljazeera.Net - Winning Arab hearts and minds, web.archive.org, 2006-09-05
- ^ ISRAEL IS NOT INFORMED ABOUT VENEZUELA'S PLANS TO BREAK OFF RELATIONS, web.archive.org, 2006-08-11
- ^ Chavez wants 'genocide trial' for Israeli leaders, The Irish Times (באנגלית)
- ^ http://english.eluniversal.com/2006/08/31/en_pol_art_31A772965.shtml, El Universal, 2022-04-08 (בספרדית)
- ^ Israel Withdraws its Ambassador for Venezuela, Venezuelanalysis.com, 2006-08-08 (באנגלית)
- ^ Chavez: Colombia is the Israel of Latin America, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Noticias24 :: Actualidad » Israel acusa a Chávez de promover el odio en América Latina, web.archive.org, 2008-03-09
- ^ agencies, News (2009-01-06). "Venezuela expels Israeli envoy over Gaza". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2022-08-04.
- ^ רויטרס ורוני סופר, צ'אבס: המצב בעזה "שואה"; שגריר ישראל גורש, באתר ynet, 6 בינואר 2009
- ^ ynet, מטיילים בוונצואלה? כדאי שתדעו, באתר ynet, 2 בפברואר 2009
- ^ Chavez Condemnation of Israeli Massacre Draws Worldwide Support, web.archive.org, 2010-06-20
- ^ Baltimore Jewish Times - International News | Venezuela’s Chavez Attacks Israel in Speech, web.archive.org, 2010-06-14
- ^ Venezuela's Chavez attacks Israel in speech, Jewish Telegraphic Agency, 2010-06-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Chavez to Assad: Israel will be 'put in its place', Jewish Telegraphic Agency, 2010-06-27 (באנגלית אמריקאית)
- ^ חדשות 2, צ'אבז: "ישראל עושה שואה לפלסטינים", באתר מאקו, 21 בספטמבר 2011
- ^ ספיר פרץ, "קשה לייצא לוונצואלה, בלי קשר לפוליטיקה", באתר גלובס, 19 בינואר 2009
- ^ Eichner, Itamar (2012-05-13). "Caracas mayor: Venezuela will restore Israel ties if Chavez falls". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2022-08-05.
- ^ JTA, Venezuela expresses ‘desire’ to reestablish relations with Israel, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ "התחממות ביחסי ונצואלה־ישראל | ישראל היום". ישראל היום. נבדק ב-2018-09-18.
- ^ Report: Venezuela, Israel in talks to reestablish diplomatic ties, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ "לבקש סליחה מהיהודים": צפו בטקס החריג, באתר כיכר השבת, 2018-10-11
- ^ Жители и священники из Венесуэлы приехали в Израиль просить евреев снять проклятие, NEWSru.co.il (ברוסית)
- ^ Sanz, Juan Carlos (2019-01-27). "Israel reconoce a Guaidó como líder de Venezuela". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2022-08-04.
- ^ Гуаидо, лидер оппозиции Венесуэлы, поблагодарил Израиль за поддержку, NEWSru.co.il (ברוסית)
- ^ Guaido to designate rabbi as Venezuelan Ambassador to Israel, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
